רש"י על חולין נ״א ב:ה׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין נ״א ע״ב:ד׳ רש"י על חולין נ״א ע״ב:ו׳ »

5 הכא במאי עסקינן - הא דקתני מותר בו ביום ולא חייש לריסוק אברים:

6 כגון שהפריס ע"ג קרקע - ננער לעמוד ותחב פרסותיו לעמוד דאמרינן לקמן גבי נפולה עמדה מנפילתה אינה צריכה מעת לעת:

2 דור רביעי פתח ↗

רש״י ד״ה כגון שהפריס עג״ק, ננער לעמוד ותחב פרסותיו בקרקע לעמוד, כדאמרינן לקמן עמדה מנפילתה אינה צריכה מעל״ע עכ״ל. ונ״ל דבדיקה מיהא בעי, ויהי׳ נפשט האיבעי דר׳ ירמי׳ בביצה ל״ד ע״א לקולא, וזאת לפי מה שדחינן, דלמא דלא כר״נ, אבל לדידן דפסקינן כר״נ, לא בעינן אפילו ננער לעמוד, ודלא כרא״ש בפ״ק דביצה וכמש״כ מזה למעלה, וכעת אני רואה דיש לקיים פסק הרא״ש, לפי שיטת הרמב״ם דריסוק לחוד ומסוכנת לחוד, והעמדה צריכין להוציאה ממסוכנת בי״א, דדינו כטרפה גם בלא ריסוק, ובדיקה בעי מצד ריסוק שלא יצאה מחשש זה, אלא ע״י הילוך כראוי׳, וא״כ ניהו דר״נ אמר דביה״ר אין בו משום ריסוק אברים ולא צריך בדיקה אחריו אפילו לא עמדה, אבל עדיין למה לא נבעי שהיית מעל״ע להוציאה ממסוכנת בי״א, דהרי לא עמד, ואפשר ע״י דחק הלידה נעשה גוסס, כמו בסנהדרין שם בהני דהכהו בעשרה מלקות, דט׳ הראשונים עשאוה גוסס בי״א, בלי שום מעשה טרפות וחסרון אבר, אלא דלרש״י ותוס׳ היינו ריסוק אברים, אבל לרמב״ם, ריסוק אברים הוא טרפות הניכר ועל זה אתא ההלכה, אבל הריסוק הכללי של רש״י ותוס׳ זו מסוכנת בי״א, דפליגו בה ריב״ב ורבנן, וא״כ ניהו דביה״ר אין בו משום מעשה טרפות הניכר באבר אבל ריסוק כללי שעל ידה נעשה מסוכנת שפיר מצי להיות אשר לזה בעינן מעל״ע, ולפ״ז מתפרש כאן, הא דאמר הב״ע בהפריס עג״ק, גם לר״נ קאמר וקמחדש זאת עתה דלכ״ע בעינן ננער לעמוד, כדי להוציא מחשש מסוכנת, ואף שהרא״ש ז״ל דלא נחות לכל אלה הדברים, ודאי לא כיון לזה, אבל עכ״פ די שלא יצא שגגת הוראה מלפניו ודו״ק.

« רש"י על חולין נ״א ע״ב:ד׳ רש"י על חולין נ״א ע״ב:ו׳ »